אכילה רגשית, מהי?
אכילה רגשית היא אכילה שאינה נובעת מרעב, אלא אכילה שנובעת מצורך לענות על מקור רגשי.
רובנו "חוטאים" בכל הקשור באוכל- צורכים יותר ממה שאנו צריכים. כ -75% מאכילת יתר היא תוצאה של רגשות ולא על מנת לספק רעב פיזי. לחלקינו קיים מנגנון מטבולי היודע להתמודד עם עודף אכילה, אך רובינו מעלים במשקל.
מנגנון של אכילה רגשית?
מורכב מארבע שלבים שמתרחשים באופן מהיר ואוטומטי;
1 אירוע – המפעיל אצלנו שינויים ברובד הרגשי.
2. בעקבות האירוע עולה רגש וגם עוצמות הרגש עולות מתרחש באופן אוטומטי.
3. החיבור בין אירוע לשינוי הרגשי מוביל למספר תרחישים, אכילה הרגשית נוצרת כאשר אין לנו יכולת להכיל את הרגש ואנחנו מדחיקים את החוויה.
4. באמצעות האכילה הרגשית אנחנו נאפשר לחוויה המודחקת להישאר אבל במרחק לכן היא לא "תסכן" את הנפש. מצד שני החוויה לא תתרחק לעבר מחוזות בהם לנפש לא יהיה קשר לחוויה.
דוגמא-
אירוע- הבוס צועק אליך לפני עוד אנשים גורם להעלאת רגש של השפלה/ערך עצמי נמוך, בעצמות גבוהות נגיד 8/10.
כאשר בתור ילדה הרגשתי מושפלת וחסרת ערך אז בעצם אין לי יכולת להתמודד עם הרגש אז אני אדחיק את החוויה..
כתוצאה אני אלך לשתות קפה עם עוגיות יצרתי איזה שקט רגשי רגעי.
כיצד מתפתחת האכילה הרגשית?
הדחף, רגשי בלתי נשלט, גורם לנו למשיכה הרסנית ובלתי מוסברת לאוכל. האכילה הרגשית אינה מביאה לסיפוק היצר אלא דורשת הזנה חוזרת ונשנית. ואף צורת הפעולה הזאת של אכילה במקום להרגיש ולטפל ברגש שעולה יוצרת לנו תסכול רב וערך עצמי נמוך מעבר לתוצאות הפיזיות של השמנה וסיכוי מוגבר למחלות שונות.
באנו לעולם עם מנגנון מושלם לוויסות הרעב והשובע. עם זאת, מנגנון זה יכול להתחיל להשתבש בשלב מאוד מוקדם בחיינו או בשלבים מאוחרים יותר.
הסיבה לכך נעוצות בכמה גורמים;
ההורים והסביבה עושים שימוש באוכל כפיצוי או כענישה.
האינטראקציה הראשונית והאינטימית קשורה באוכל; בשלב הזנת התינוק אנו לומדים כי האוכל משמש אותנו ליותר מסיפוק הצרכים הפיזיים. חיבוק אהבה, תשומת לב וכד'.
למשל;
צורך בתשומת לב – חוסר בתשומת לב הופך לרעב רגשי ועלול להתבטא בהשמנת יתר עד כדי שהאדם גדל למימדים גדולים כדי שיראו אותו. באופן דומה הצורך יכול להתבטא בהרזיית יתר.
עוד דוגמא – אדם הסובל מחוסר בטחון, מרגיש חלש וינסה לאכול כפיצוי תחושה של החולשה והחוסר בטחון.
איך מזהים רעב רגשי לעומת רעב פיזי?
*הרעב הרגשי מגיע בפתאומיות בעוד שרעב פיזי מתפתח בהדרגה.
* הרעב הרגשי דורש מזון עכשיו. הרעב הפיזי לעומתו, יודע לדחות סיפוק, הוא מסוגל לחכות בסבלנות.
*קיים צורך למזון ספציפי; ממש מתחשק הרעב הרגשי דורש את מה שהוא רוצה – אוכל מתוק, מלוח, שומני, "מהיר" (או גם וגם וגם…).
לעומת זאת, ברעב פיזי, כמעט כל מאכל נראה טעים ומתאים, פשוט נרצה אוכל.
* ברעב רגשי נאכל ללא מודעות, אין לו כל גבול, והוא לא יודע מתי להפסיק להשתולל. בדרך-כלל מה שעוצר אותו הוא כאב הבטן או תחושת גועל. לעומת אכילה פיזית לרוב מודעים למה שאוכלים ולכמות שאוכלים ונאכל עד תחושת שובע פיזית.
* כשהרעב הרגשי בא על סיפוקו זה עדיין לא סוף הסיפור: מיד מתעוררים רגשות אשמה, בושה, חרטה, ו/או צורך בהבטחה שבפעם הבאה תהיו "ילדות טובות" יותר. מה שקורה אחרי שהרעב הפיזי בא על סיפוקו הוא ההיפך הגמור: יש שקט, נינוחות, ונעימות. האכילה כמענה לרעב הפיזי.
*רעב רגשי מתעורר כתגובה לרגשות או תחושות לא נעימות או לא נוחות, בעוד שרעב פיזי מתעורר כתגובה לצורך.
*הרעב הרגשי בדרך-כלל מלווה ברגשות לא נעימים: אם חושבים על זה, מגלים שכמה שעות קודם לכן או אתמול היה איזה אירוע שגרם אי נוחות רגשית. הרעב הפיזי- צורך אמיתי של הזנת הגוף.
*הרעב הפיזי ממוקם בקיבה לעומת רעב רגשי הממקום בראש, מחשבה שלא מרפה על רצון במזון מסויים.
* באכילה רגשית (ברעב רגשי), גם לאחר שאוכלים, לא קיים הסיפוק, וכל הזמן רוצים עוד ועוד, זאת למרות הרגשת הנפיחות ואי הנוחות שבאכילת יתר. לעומת זאת, ברעב פיזי אין צורך להגיע להרגשת מלאות כדי לחוש שובע.
חשוב שכל אחד מאתנו יזהה את הרגשות הספציפיים שמנתבים אותו לאכילת רגשית- שעמום, מתח, חוסר אהבה, חוסר סיפוק הרגלים לא נכונים, עייפות. ברגע שיש לנו את המודעות אפשר להתחיל למצוא את הפתרונות.
מודעות מפני עצמה לא עוזרת אך המודעות מאפשרת לנו לעצור רגע אחד קודם, לחשוב על אופן התגובה ולנתב את הרגש לפתרון מועיל.
במפגשים הפרטניים והקבוצתיים אני בשלב ראשון בונה בסיסי הזנה פיזית נכון בריא ומאוזן ורק בשלב שני אפשר להתחיל לבדוק לזהות ולטפל האכילה הרגשית בזויות שונות.
מוזמנים להתקשר לייעוץ והכוונה לצורת הטיפול המתאימה לכל אחד ואחת.






